<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן י"ב</h1>
<h2>דף פב:</h2>
עוברה שהריחה לוחשין לה באזנה שי"הכ הוא ותמשול ברוחה עד לערב שתהיה מותרת לאכול ואם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב ואם לאו מאכילין אותה עד שתתיישב נפשה [פ"ג ע"א] וכן מי שאחזו בולמוס פי' חולי רעבון ובא לידי סנורים והוא לשון יוני ויש בו סכנה מאכילין אותו הקל הקל שבאיסורים ואח"כ החמור עד שיאורו עיניו ומפרש בגמרא עד שיבחין בין מר למתוק ואפי' נבלות ושקצים מאכילין אותו מיד ואין משהין אותו עד שימצא דברים המותרים וה"מ בדלא אפשר ליה דברים טהורים מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו לפי שאין בו רפואה. מי שנשכו נחש קוראין לו רופא ממקום למקום וקורעין לו תרנגולת וגוזזין לו כרישין ואוכל.
